הקרקע נשמטת תחת רגלינו 

2 יולי 2012

הקרקע נשמטת תחת רגלינו

המחאה החברתית הציפה שלא בטובתה בעיה לכאורה ידועה ומוכרת אך מודחקת היטב מהתודעה הציבורית.  ולא, אין המדובר ב"צדק חברתי".  צעירי ישראל נוהרים מהפריפריה לעבר המרכז ככלל ובועת תל-אביב בפרט, נימשכים כפרפרים אחר אורות הכרך וחלומות הגשמה, תהילה והעצמה אישית בעוד הפריפריה מופקרת ומוזנחת במדה רבה מהתישבות יהודית.

 בעוד היהודים למודי ושטופי הגלות מפקירים את הפריפריה מאחר שענינם הוא בעצמם כפרטים בעיקרו, הרי שהערבים והבדואים למודי חכמת הדורות הגורסת ובצדק רב, כי הקרקע הינו המשאב האולטימטיבי בעבור הפרט והאומה כאחד ולכן מתישבים דווקא באזורי הפריפריה.  אלא שמדינת ישראל קטנה מדי לשם ההגדרה המסורתית של מרכז ופריפריה, בישראל הקטנה, בהשואה למדינות העולם הפריפריה גם היא המרכז ומפעל ההתישבות הערבית הזוחלת חדר הלכה ולמעשה כבר לאזורי המרכז האורבנים.  והיוצא מכך, כי בתוך זמן קצוב והוא אינו רב יחנקו טבעות התישבות ערביות ובדואיות את ערי המרכז.  ניראה כי מסתמנות מספר בועות יהודיות כדוגמת תל-אביב, חיפה וירושלים, לעומת מרחבים פתוחים בשליטה ערבית, חלקם בהחלט עויינים למדינת ישראל.  אנו ניכבשים אט אט בידי שונאינו ומבקשי נפשנו אשר הבינו כי לא יוכלו לנו במפץ אחד גדול ולכן משיגים את אותה המטרה בזחילה קרקעית סבלנית.

סביר להניח כי במדה ותמשך המגמה הקיימת דהיינו, היהודים כדרכם הגלותית מצטופפים בגטאות (בועות) אורבניות ואילו הערבים, כדרכם, הינם זוללי קרקע ללא חשבון, בבעלות פרטית שלהם, הרי שמגמות ההתרחבות הדמוגרפית היהודית שכה מדובר בה לאחרונה וזו מגמה בהחלט חיובית ומבורכת, הגידול היהודי יהיה חייב להעצר או שתגרם זליגה ממשית לארצות הים של ישראלים יהודים תושבי ישראל מאחר שלא ייוותר מקום להתישב בו שאינו ניתפס כבר על ידי ההתנחלות הערבית  בתחומי הקו הירוק.

אנו צופים כי במחצית השניה של המאה ה- 21 נגיע למצב של חנק קרקעות כאוטי להתישבות בגבולות 67 מאחר שכל הקרקעות הפנויות עדיין, נתפסו על ידי ערביים ובדואים בעוד שאנו לא טרחנו לעצרם.  ומכאן, יש לצפות כי נכדינו ונינינו לשילשים וריבעים עלולים להפוך שלא בטובתנו ולא לרצונם לנוודים בעולם.  כמובן כי ישראל תחדל כתוצאה ישירה להוות את ביתו האולטימטיבי של העם היהודי בתפוצות.  השאלה אם כן מדוע הוקמה מדינת ישראל כבית ליהודים אם ממילא אין היהודים דואגים כי מדינתם תהווה מקום מקלט וגידול לדורות הבאים, דומה והינה שאלה רטורית.

חשוב גם להדגיש, כי בנוסף להיותה חגורת ההגנה החיצונית החיונית לאזור המרכז בעיקרו, אפשר וההתישבות היהודית ביו"ש הינה תקוותו היחידה של העם היושב בציון כעתודת קרקע להתישבות יהודית עתידית ולמרווח נשימה קרקעי עבור העם היהודי למצער עד המאות ה- 22-23 ,  ללא עתודת קרקע זו מדינת ישראל נידונה לחנק קרקעי ערבי זוחל אך ברור בתוך  כ- 30-50 שנים מהיום.

ניתן גם לשער כי תביעת השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי הישראלי החובר לאיסלמיסטים בכלל ולפלשתינים בפרט, ל"גלגל" את ההתישבות היהודית ביו"ש חזרה לגבולות 67 , דרישה זו נישענת בחלקה על אותה הבנה המתוארת לעיל דהיינו, חלקו של המסע להקמת "מדינת כל אזרחיה הפלשתינים" נישען על ציפוף ללא תקווה של היהודים בארץ ישראל ופליטת חלקם שלא מרצונם לארצות הים מחוסר מרחב מחיה.  למדקדקים נוסיף כי המסע של אירגוני "זכויות אדם" ישראלים להצפת מדינת ישראל במבקשי עבודה אפריקנים רובם איסלמיסטים גם היא מבוססת על אותה הנחה דהיינו ביטול הרוב היהודי בגבולות הקו הירוק ודחיקת היהודים החוצה לאט אך בבטחה.  ועל מנת לסבר את האוזן הרי במדינת ישראל חיים כבר כיום כ- 600 אלף איש ללא תעודת זהות ישראלית כלומר, גונבי גבולות, אפריקנים, "תיירים" המצפצפים על החוק ופשוט נישארים, 300 אלף מהם ערבים אשר זלגו מהגבולות לתוך ישראל וכדומה.

כאנטיטזה לסיסמת כרוכיות ההדוניסטים התל-אביבים בדבר "צדק חברתי" אשר לגביהם פרושו להתישב ולהצטופף עוד יותר בבועת תל-אביב, הרי שעל הממשלה לנקוט ב"צדק חברתי לאומי" עבור כולנו ולא להענות לדרישה להתישבות בגטו תל-אביב.  לסיים את פרוייקטיי התחבורה לפריפריה בגליל, ובנגב, להפנות מקורות תעסוקה עתירת ידע לאזורים אלו ולהכווין דרך הטבות, תמריצים ותוכניות פיתוח את צעירינו לשטחים הפתוחים בדרום ובצפון על מנת שיהוו חוצץ בין היהודים לגזלני הקרקע הערבים.  לאלו הממרקים מצפונם בכך שטוענים כי הציונות סיימה את תפקידה ואינה קיימת עוד הרי שאין ספק, לאור הנאמר לעיל, כי הצורך בציונות המשכית הינו בוער, חי, קיים וחייב (מאחר שמפעל ההתישבות הציוני החיוני ביו"ש קיים ומתחזק כבר ממילא), להיות מתועל לדרומה וצפונה של מדינת ישראל ולא, יבולע לכולנו ולדורות הבאים אחרינו.

ההתפשטות הבדואית כבר חרגה מאז שני עשורים מאזור הנגב וגולשת עד רצועת עזה, הר חברון וערי השפלה הדרומיות שלנו הטענה כי אנו פועלים ליישוב הנגב דרך העתקת בסיסי הצבא לשם הינה מופרכת.  כבר כיום קיימת התישבות בדואית באזור המרכז סביב בסיסי צבא, מהם סודיים וחסויים.  בשנת 2000 התישב בדואי בודד ליד בסיס צריפין.  בשנת 2003 כבר הוקמו במקום 14 מבנים (בילתי חוקיים כמובן), וכיום?  כיום כבר ישנה עיר ערבית שלמה ליד קומפלקס בסיסי צריפין, כולה בילתי חוקית.

ליד העיר רחובות הוקמו בעשור החולף כ- 20 יישובים בדואים חדשים, כולם בילתי מורשים.  סביב ראשון לציון כבר הוקמו באותו זמן כ- 10 יישובים בדואים לא מורשים.  מכאן שאיננו עוסקים יותר אך בפריפריה, ההשתלטות הזוחלת הערבית מגיעה כבר לאזור המרכז וחונקת כל שביב תקווה לקרקע פנויה עבור היהודים.  סך-הכל, באזור רחובות – ראשון לציון קיימות כבר 66 התנחלויות בדואיות חדשות מהעשור האחרון. וה-ראיה, הבדואים מונים 2% מתושבי המדינה אך תופשים ושולטים על 10% מאדמותינו כאשר רובו של השטח הזה אינו מורשה ואינו חוקי, גזל ושוד קרקעות לשמו.

באזור הפזורה הבדואית בנגב, צפיפות האוכלוסין הינה 200 איש לקמ"ר בעוד שב-בני ברק מצטופפים 19 אלף איש לקמ"ר, ואידך זיל גמור.

במדינת ישראל קיימים 1.5 מליון דונם של אדמות פרטיות (השאר בבעלות מנהל מקרקעי ישראל).  מחצית משטח פרטי זה מוחזק בידי ערבים (כאשר משקלם באוכלוסיה כ- 20% בלבד), וחלקו הניכר כתוצאה מפלישה כוחנית, שוד קרקעות לאשורו.  ולאחר כל זאת יפיופי הנפש מהשמאל הרדיקלי טוענים לאפליה קרקעית לרעת המגזר הערבי, טיעון אשר הערבים עצמם נושאים כמובן ברמה בלב ונפש חפצה במסעם לקבלת טובות הנאה עודפות לשם יצירת "מדינת כל אזרחיה הפלשתינים" בבוא הזמן.  שטח הקרקע המיועד לבניה בישראל הינו 840 אלף דונם מהם מוקצים לבניה יהודית 82% ולבניה ערבית 18%.  אם נוסיף את תפישת השטח הפרטי הכוחני במדינה על ידי ערבים הרי שהם בעמדת עדיפות קרקעית יחסית על המגזר היהודי, אך שמאלנינו הלא-חביבים מסרבים להתבלבל מהעובדות.

במקומות כמו כפר תבור, יסוד המעלה, ראש פינה, יבנאל, מרחביה ומקומות אחרים מסתובבים שליחי מליארדרים לאומנים איסלמיסטים סעודים ומשקיעים מנסיכויות-המפרץ, איראן והחמאס המוכנים ואף משלמים סכומים אסטרונומים, לעיתים פי שלש מערכה הממשי של הקרקע, בעבור "גאולת קרקע" לערבים.  50% מאדמות כפר תבור כמו גם נתחים נאים מאדמות יבנאל ויסוד המעלה כבר נימכרו ל"גואלי הקרקע" הניבזים הללו (אלו יהודים, המיצגים את הסעודים).

הערבים חשים שהחוק לא חל עליהם דה-פקטו והם עולים על אדמות ציבוריות ואדמות מנהל מתוך ידיעה שהמערכת לאכיפת החוק תנהג לגביהם ביד רכה מכיוון שכל פעילות נחושה נגד ערבים תתפרש כפעילות שלילית. דבר זה נובע מכך ששיקולי הפרקליטות ומערכת החוק יתפרשו כשיקולים פוליטיים, והערבים יודעים לנצל זאת.

אך יתרה מזאת, "הקרן לישראל חדשה" החדירה ברמיה תוך התנהלות מחתרתית שהיתה נהוגה בידי הסובייטים בנסיונותיהם להפיל את ארצות הברית בזמן המלחמה הקרה (ע"ע מאות סוכני הקומוניסטים בזמן מק'ארתי), אותה "קרן" אנטישמית החדירה עשרות רבות של "סוכניה הזרים", יהודים-ישראלים, לתוככי פרקליטות המדינה והללו מונחים על ידי האידאולוגיה שהושתלה בהם בשנת ההשתלמות השמאלנית הרדיקלית בארה"ב בחסות ובמימון "הקרן", להעדיף השתלטות עוינת של ערבים על אדמות מדינה.  דוגמת שכונת האולפנה וטעוניהם השיקריים של פרקליטי המדינה לבעלות ערבית על הקרקע, טיעונים אשר גרמו לפסיקת הגרוש על ידי בג"צ, הינה סממן ברור ואקטואלי לנאמר כאן.

 .

הערבים יודעים לזהות היכן יש נכסי יהודים חסרי הגנה או שנויים במחלוקת ומשתלטים עליהם, כאשר המשטרה – אם וכאשר היא מוזעקת לטפל בדברים –"גוררת רגליים" ולעתים אינה מגיבה כלל, אלא מעבירה את הבעיה לבתי המשפט. שם, בשל הסחבת האופיינית והתמשכות תקופת הטיפול, רבים מן היהודים מרימים ידים

נראה שהגורמים השלטוניים חוששים מבג"צ ו"מתרעומת ציבורית" לכאורה, אשר אינה אלא אלא תקשורתית שמאלנית רדיקלית, אוטו-אנטישמית שאינה מיצגת איש ודבר.  בתקופה קודמת פנו רבים לצורך זה ל"קרן הקיימת לישראל" אלא שכיום הקרקעות הללו מנוהלות על ידי "מנהל מקרקעי ישראל" שמחוייב בשוויון כלפי כל האזרחים ולפיכך גם ערבי יכול לזכות באדמות קק"ל (אשר ניקנו בכספי העם היהודי), במכרזים וכיו"ב. למותר לציין כי בהקשר זה הערבים מנצלים את העובדה שגוף פוליטי לא רשאי "להפלות" בין ערבי ליהודי.

לכאורה "דמוקרטי ונאור", שווה בנפשך, "אין להפלות בין יהודי לערבי".  אלא שבכך הוציאו שופטי "העליון" דברים מהקשרם הגאו-פוליטי (שהרי הם מתימרים להחליף את הכנסת – הפוליטית) והוכיחו כי עולמם צר כעולם הנמלה.  בידי היהודים קיימת אך פיסת הקרקע הזערורית בארץ ישראל בעוד שלרשות הערבים עומדות 22 מדינות בשטח ענק, מאות פעמים גדול ממדינת ישראל.  בנוסף, תמלוגי הנפט האדירים, שאינם כלל ברשות היהודים, מאפשרים לערבים לרכוש קרקעות יהודים כאוות נפשם במחירים מופרזים.  ואחרון ולא חביב, הרוכשים הערבים הינם אויבי העם היהודי העושים מעשיהם על מנת להשמיד בבוא היום את העם היהודי בארץ ישראל.  וכך יוצא כי הלה שקבע כי "אין להפלות בין יהודי לערבי" התכוון הלכה ולמעשה לאפשר השתלטות ערבית חיצונית עוינת על אדמות המדינה שהרי אין לחשוד בו כי היה כה טיפש, והמדובר הוא באהרון (הפיראט השיפוטי) ברק, שלא עמד על האיוולת, אמור שטניות החלטותיו-פסיקותיו אלו.

הכנסת אמנם ניסתה לעמוד בפרץ וחוקקה חוק שאינו מתיר לשאינו אזרח, תושב ישראל לקנות קרקע פרטית בישראל.  אלא שחוק זה כמובן אינו נותן מענה לסוכני קש, רודפי בצע יהודים המיצגים בצנעה הון ערבי וקונים קרקעות בשם אויבי ישראל הערבים.

רוח המפקד מהבג"ץ, נוהה-השמאל-הרדיקלי, זולגת לכל המערכת המשפטית. השמאל הרדיקלי הצליח במשימתו לשתול במוחות ישראלים רופסים את התזה כי הערבים מופלים לרעה בנושא קרקעות להתישבות וכך יש לשפותם גם אם החוק אינו מתיר זאת כמובן.  ישנם שופטים בנינו העושים דין לעצמם, אפשר ותאבי קידום בברכת "בית המשפט העליון" שוטם היהודים ובפשטות, מבלי אף למצמץ שופטים בניגוד לחוק הכתוב.

הדוגמא האחרונה מגיעה מבית המשפט לענינים מנהליים בחיפה והיושב בדין השופט אלכסנדר קיסרי והחלטתו השערוריתית.  שופט זה, בלא שמיצמץ גזר את דינו לטובת מועצה מקומית ערבית אשר ביקשה להכשיר בדיעבד בניה בילתי חוקית.  והשופט קיסרי מה עושה? מעשה שטן, פוסק לטובת המועצה הערבית בתואנה כי הערבים מופלים לרעה במדינת ישראל וכך זכותם לשיפוי חורג מהרגיל.  פסק דינו של השופט אינו חריג.  שופטים רבים אינם דנים ומחליטים בהתאם לחוקי מדינת ישראל אלא בהתאם לדעותיהם האישיות הפוליטיות, זו עובדה ידועה לכל שעוסק בהפרות בניה במדינת ישראל והרים ידיו מחוסר תוחלת.

למי התוהה מדוע זה אין ממשלות ישראל לדורותים מטפלות למצער ב- 150 אלף בתים בילתי חוקיים במגזר הערבי (ומטפלת בכל מרפסת ופרגולה עלובה במגזר היהודי),, הרי היא התשובה:  מערכת המשפט הישראלי בחלקה הינו גוף פוליטי חד מגמתי, חד אג'מדתי הנוטה לעבר השמאל הרדיקלי ומשנתו, בהתאם לרוחות המפקד הנושבות מ"בית המשפט העליון".

חשוב לציין כי כל אותם מתחסדים ונאורים בעיני עצמם (מאמתי מאחזי עינים, בעלי מוסר כפול מתויגים כנאורים?), המאררים ומכפישים את המתישבים כגזלנים וכובשי אדמה לא להם, אינם משמיעים ולו ציוץ עלוב כאשר אדמות מדינה, מאות אלפי דונמים, ניבזזות מתחת לחוטמם בידי ערבים.  אין ספק כי בחוגים מסוימים במדינת ישראל קיימות שתי מערכות ערכיות אחת משחירה ליהודים ואחת מתירה לערבים.

גם ממשלת ישראל נושאת באחריות.  תוכנית ההסדרה ליישוב הבדואים בנגב כוללת העברת 185 אלף דונם אדמת מדינה לידים פרטיות בדואיות (עם רישום בטאבו) בעבור שטח שמעולם לא היה בבעלות הבדואים ואשר חלקם הניכר כלל לא התגוררו עד לפני כשלושים שנים במדינת ישראל (אלו בעיקר גנבי גבול בדואים מסעודיה אשר היגיעו לשם ביזת קרקעות של "היהוד האוויל") וכבעטת צד נהנים מתשלומי ביטוח לאומי ישראלי נדיבים.  ובנוסף, כבונוס,תעניק ממשלת ישראל לבדואים 12 מליארד שקל. למה? ככה!  אין ספק, הבדואים עשו את עסקת חייהם על גב אווילי היהודים.  על מנת להמחיש את גודלו של השטח אשר ממשלת נתניהו מתכננת להעביר לידי הבדואים, עלינו לקחת את שטחה המוניציפלי (הענק) של חיפה ולהכפילו בשלוש.  כן זה גודל השטח שמדינת ישראל (בשמנו?) מוותרת עליו לבוזזים הבדואים.  ובאותה הנשימה, אין ממשלת ישראל חדלת האישים הנוכחית מסוגלת להגיע לנוסחת הסדרה עבור מתישבי יו"ש היהודים.  בהם כידוע ניתן להתעמר והללו, "הממלכתיים הללו", המתישבים הציונים הנאמנים הללו, בני עמנו, יקבלו בהכנעה כל גזרת שמד עליהם.

על מנת להציף לתודעה הציבורית את הקשר בין כוונת מארגני, ממני ומובילי "המחאה החברתית" (לא הכרוכיות האינפנטיליות האנרכיסטיות עצמם אלא מנהיגיהם מ"הקרן"), לנושא המאמר נביא את כוונות "הקרן לישראל חדשה" לגבי קרקעות המדינה בהי-לישנא...  

במסמך של "הקרן" על הקרקעות מינואר 2001, נכתב ביחס לחוק הקרקעות החדש העוסק בעיגון זכויות החקלאים בקרקע כך: "אם החוק יתקבל, יעברו אדמות מדינה בהיקף עצום למגזר החקלאי היהודי, ומכאן שלא ניתן יהיה עוד למוסרן (או להשיבן) ליישובים ערבים."  כל תוספת מיותרת, הכוונה והמניעים האנטישמים, האנטי ישראלים ויהודים ברורים בתכלית.

בהקשר זה נביא דוגמא אחת מני מאות של עמותות ישראליות, יהודיות וערביות הפועלות ללא לאות (בזמן שאנו נמים שנתנו), בהתאם למשנתה והוראותיה של ה"קרן לישראל חדשה" בענין העברת קרקעות מדינה לידים ערביות באופן זוחל, שיטתי ומתמיד.

הנה היא עמותת "במקום" בהנהלתו של אחד מעוכרי ושוטמי ישראל והעם היהודי מהגדולים בדורנו הלוא הוא פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון (!), המשמש גם יו"ר משותף של עמותת הסוכנים-הזרים בצל"ם.  עמותת "במקום" (כוונת השם: העברה לבעלות ערבית "במקום" בעלות יהודית), היא גוף שמטרתו היחידה הינה להעביר מירב אדמות העם היהודי בארץ ישראל לידי הערבים הפלשתינים בכל דרך אפשרית כגון: מאבק נגד וועדות הקבלה בישובים יהודים, הצפת ערים יהודיות ככרמיאל ונצרת עילית בחתרנים ערבים מגמתים (לכאורה תושבים תמימים), מאבק למען המשך השתלטות הבדואים על אדמות הנגב ומתן תוקף חוקי ולגיטימי לכך, מאבק בהקמת יישובים יהודים חדשים ומניעת איכלוסם ב-ק"ן טעונים מופרכים, כולל טיעונים סביבתים שיקריים, מאבק כנגד הגרעינים התורנים ביפו, רמלה וכו'.  לעזרת עמותת שוטמי ישראל אלו באה "החברה להגנת הטבע" אשר הנהלתה עברה השתלטות עויינת של "הקרן החדשה לישראל", מתחת לאפם של אלפי חבריה הנאמנים, ישראלים ציונים ופטריוטים אשר אין להם שמץ של מושג על הנעשה כיום בשמם.

עמותת "במקום" ממומנת על ידי "הקרן לישראל חדשה", ממשלות אירלנד ובריטניה וקרן אנ.די.סי. מרמאללה הנהנית ממימון המגיע מקרנות ערביות שונות המממנות אף משפחות מחבלים "שהידים".

נזכיר כי כבר בשנת 2004 היגישה הקואליציה באמצעות ח"כ רוחמה אברהם הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת "השתלטות הערבים על אדמות המדינה".  למרבה הביזיון, נפלה ההצעה בקולות האופוזיציה דאז (בעיקרה ערבית ותומכי ערבים כמובן).  חברי הכנסת מהקואליציה לא ראו בהצעה זו חשיבות ממדרגה ראשונה ולא התגיסו להעבירה בחוק, כדי ביזיון וקצף.  תושבי העיר "חלם" היו וודאי מתפוצצים מצחוק, הנה קמו טיפשים מהם בנינו.

חשוב להודות על האמת, המגזר הדתי-חרדי בישראל הוא המסוגל לעמוד כיום בפרץ ולמנוע השתלטות עוינת על אדמות מדינה בידי הערבים (כפי שאין לתאר כיום את צה"ל בלעדיהם).  המגזר החילוני נימצא בנימנום התישבותי עמוק, חי ומתקיים על תהילת העבר, הפך בחלקו הניכר למתיוון, הדוניסט, רודף לחם ושעשועים, נסיונות לדבר על ליבו ציונות זוכים ברגיל בחיוך לעגני ומתנשא.  המגזר החילוני "הנאור" בחר מרצונו בגטו תל-אביב וצימדי סוסים משתוללים לא ימישוהו ממנעמי החיים בבועת המרכז.

הקמת העיר החדשה חריש-קציר בואדי-ערה הינה דוגמא טובה לכך.  לולי קיבל על עצמו המגזר החרדי בעיקרו את ההתישבות בעיר הניבנית חריש-קציר, לא היתה קמה העיר כלל.  ואילולי קמה בכפוף לתוכנית מתאר, היו אדמות המיועדות לבנין העיר נתפשות מזה זמן באורח כוחני וכמובן לא חוקי על ידי ערביי האזור ועד העיר חדרה היו מגיעים הגזלנים כפי שכבר עשו לשטחים נירחבים שם (באין מכהה).  מול הקיצוניות האיסלמיסטית הלאומנית הערבית רק הדבקות החרדית היהודית תעמוד איתן.  באורח פרדוכסלי, החרדים בישראל יחדיו עם הציונות הדתית הופכים אט אט לציונים הגדולים של ימינו ועתידנו, בעוד שהציונים לשעבר, החילונים, חלקם למצער הופכים למשת"פים עם הערבים, הפלשתינים והכספים הגדולים הזורמים משם כאתנן.  מכאן גם ניתן להבין מדוע מגזרים רחבים מקרב השמאל הרדיקלי רודף את העדה החרדית ומתישבי יו"ש, מאחר שרואה בם (ואכן כאלו בדיוק הם), את המחסום המוצק לעיצוב מדינת ישראל כ"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים".  להוותנו, הצליחה שטיפת המוח האוטו-אנטישמית הפנים ישראלית לשכנע חילונים רבים הלוקים בידע בסיסי במתרחש סביבם בדבר "הסכנה" הדתית.

הממשלה היחידה שניסתה לעמוד בפרץ ולישב (ליהד) את הגליל היתה ממשלתו של מנחם בגין.  בין השנים 1978 ל- 1988 הוקמו בגליל בעזרת המחלקה להתישבות של הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת ומשרד השיכון, 52 יישובים חדשים אשר כללו כ- 1900 משפחות או כ- 5000 נפש.  לא די, אך התחלה נאה  אלא שתשומת הלב הממשלתית והציבורית פנתה בתחילת שנות התשעים ומצד ממשלות השמאל לעבר הנושא הפלשתיני (התהליך המקדים והסכם אוסלו ופיגועיו הרצחנים בנו) והגליל ניזנח שוב לאנחות.  התעוררות מסוימת חלה בסוף העשור הראשון ותחילת העשור השני למאה ה- 21 עם ייזום וביצוע מפעלי התחבורה לאזור הגליל אלא שעדיין עידוד ההתישבות שם אינו ניכר והעזובה עדיין רבה.

עדות להזנחה השלטונית בגליל הוא הצורך הבוער שהתעורר בהקמת אירגון "השומר החדש", יוזמה אזרחית אשר מאגדת כבר כיום מספר אלפי מתנדבים העושים עבודת קודש בשמירה על אדמות הלאום והיהודים החלוצים היושבים מבודדים שם, מפני הבוזזים והפורעים הערבים, תפקיד אותו שמט השלטון המרכזי הישראלי  (וכמובן כי התקשורת "עוכרת ציון" אינה רואה סיבה טובה לציין פעולתם המבורכת של מתנדבי "השומר החדש" הנפלאים). 

ההתנכלויות, הגנבות ומסעי השוד התכופים לאור היום ובמחשך, של ערבים כנגד שכניהם היהודים במטרה להביאם להרמת ידיים, ליאוש ונטישת השטח לשם השתלטות עוינת עליו, נימנעת במקרים רבים תודות לפעולת אנשי "השומר החדש".  ושוב, זהו תפקידו המובהק של השלטון לטפל בנושאים אלו, אלא שאזני השלטון ערלות.  ארוע "שי דרומי" בדרומה של ישראל הינו תמונת המראה של הנעשה בגליל וגם שם לית דין ולית דיין והבדואי ישדוד, ידרוש דמי חסות ויחמוס כחפצו באין מכהה כאשר היהודים הנאמנים אשר בחרו להפריח את שממות הנגב נינטשו על ידי השלטון המרכזי לגורלם המר בחסדי הפורעים והבוזזים הבדואים.

וכדי להוסיף יגון על אנחה בא מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וחשף היום 1 יולי 2012, את עיוותי הבניה הפיראטית גם במגזר היהודי.  פריצות בניה של נדל"ני מפלגות ישראליות מהן אלו הזועקים חמ(א)ס בכנסת כנגד מפעל ההתישבות הציוני ביו"ש, הללו היוצאים במחולות ומחלקים ברחובות סוכריות לעוברים ושבים כל אימת שיהודים טובים מגורשים מבתיהם עקב חריגות בניה ביו"ש ומושלכים לעזאזל הטרשי בקור הלילה המקפיא.  אלו המפלגות שהכובע בוער על ראשן, אשר מתעלמות במודע מדבשתן הן, אשר לוקות בדו-פרצופיות ומוסר כפול ועדיין מחציפים פנים אותם עוכרי ציון, הפוליטיקאים הניבזים, בהלעיזם על חובבי ציון בנינו.

מיותר אף להביא פתרונות מתוחכמים ויצירתים לבעיה.  מדינת ישראל הפקירה את הגליל והנגב לאורך שנים, מדינת ישראל חייבת ראש וראשונה, בשם אזרחיה, לחזור ולשלוט בשיטחנו הריבוני הצמוק ממילא, פשוטו כמשמעו.

סימוכין: (מדגם בלבד)

כתבתו של גיל ברינגר "עבודה ערבית" בנושא לעיל

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-73506-00.html

השתלטות ערבית על אדמות מדינה

http://aib.co.il/readmaamar.asp?id=56

אהרון רול